פסק-דין בתיק ת"א 2162-05

התביעה בפני היא למתן פסק דין הצהרתי כי פסק הדין בת.א. 595/92 (בית המשפט השלום באר שבע, כב' השופטת חני סלוטקי; להלן: " פסק הדין המקורי") בטל מחמת מרמה ועבירות פליליות המיוחסות לנתבעים במישרין ובעקיפין באמצעות בא כוחם.

הרקע לתביעה הוא כי התובע טוען כי פסק הדין המקורי ניתן על סמך ראיות לא נכונות שהוגשו על ידי הנתבעים שהיו התובעים בתיק המקורי, תוך ביצוע מעשים של מרמה כנגד בית המשפט ומעשים פליליים.

המחלוקת להכרעה הוגדרה בדיון ביום 7/9/06 על ידי כב' השופט איל באומגרט והיא: התנהלות הנתבעים ובא כוחם בהקשר למתן היתר בניה לתובע, אגב ביצוע עבירות פליליות (פרוטוקול דיון מיום 7/9/06 ). התביעה הוגשה בהמשך לפסק דין ברע"א 11672/04 בבית המשפט העליון בגלגול שלישי על פסק הדין המקורי. בבית המשפט העליון ציינה כב' השופטת עדנה ארבל מה הסעדים העומדים לרשות התובע לאור הטענות שהועלו על ידו בפני בית המשפט העליון.

בהחלטת ביניים נחסמה דרכו של התובע להציג ראיות מתקופת העולה על 7 שנים מיום היווצרות העילה (החלטה מיום 15/11/10) שאושרה ביום 26/12/10 על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ( כב' הנשיא יוסף אלון, רע"א 1592-12-10). בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה בבית המשפט העליון ( בר"ע 587/11 , החלטה מיום 16/3/11 של כב' השופט ניל הנדל).

אקדים את המאוחר - כל האירועים נשוא עילת התביעה שבגללם הוגשה התביעה נופלים בתקופת ההתיישנות ולא הוצגה ראיה באשר למעשי המרמה והעבירות הפליליות הנטענות שהתגלתה בדיעבד ולא הייתה ידועה.

עילת התביעה בת.א. 595/92 הייתה למתן צו עשה להרוס בנייה של התובע שבוצעה לטענת הנתבעים, התובעים בתיק המקורי, על ידי התובע במקרקעין בגוש 38003 חלקה 151 ברחוב החלוץ 94 פינת רחוב הדסה באר שבע. 

בפסק הדין נקבע כי התובע ביצע את הבניה שפרטיה בכתב התביעה ללא היתר בניה כדין.

בתיק זה מבוקש לקבוע שבית המשפט הגיע למסקנות שגויות כי הוטעה מחמת מעשי מרמה ומעשים פליליים ולפיכך יש לבטל את פסק הדין.

בסיכומים מפנה התובע לפסק דין מיום 6/2/10 שבו נקבע שהנתבעים לא הוכיחו שהתובע בנה בנייה בלתי חוקית (ת.א. 4074/05 בית המשפט המחוזי באר שבע, סגן הנשיא, כב' השופט ברוך אזולאי). כב' השופט אזולאי, סגן נשיא, פותח את פסק הדין בעילת התביעה שבפניו שהיא של התובע ותביעה שכנגד של הנתבעים. עילת התביעה שהונחה להכרעה בפני בית המשפט המחוזי עסקה בזכויות במקרקעין ולא בסוגיית קיום או העדר קיום היתר בניה לביצוע בניה בנכס מושא פסק הדין המקורי.  אולם בסעיף 44 נכללה בנוסף למחלוקת לעיל, גם מחלוקת נוספת שהיוזמה להעלאתה הייתה של הנתבעים שתבעו פיצוי על בניה שלא כדין על ידי התובע ( עמ' 12 לפסק הדין ת.א. 4074/05 בית המשפט המחוזי באר שבע).

סוגיית הבניה הבלתי חוקית נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי בהתייחס לתביעה של הנתבעים לפיצוי ועל כך אומר כב' השופט אזולאי:

" 75. יש לדחות את התביעה שכנגד. הנתבעים לא הוכיחו את טענתם בדבר בנייה בלתי חוקית של התובע. הנתבעים לא הביא כל ראיות שהן, קיימות או חדשות, בקשר לכך, אלא הסתמכו על פסקי דין קודמים שניתנו לטענתם בקשר לכך. פסקי הדין הנ"ל ניתנו על סמך חומר ראייתי כלשהו, שלא הובא כלל ועיקר בפניי. ומשכך לא ניתן להכריע בטענות אלה. "

מכאן מנתח כב' השופט אזולאי את העילות להם טענו הנתבעים/תובעים שכנגד לפיצוי בגלל הבניה וכן את העילה לתביעה על דמי שימוש על השטח שלטענת הנתבעים/תובעים שכנגד, נתפס שלא כדין על ידי התובע.

בית המשפט המחוזי קובע כי לא הוצגו בפניו ראיות שהתובע בנה שלא כדין תוך ציון העובדה שאינה במחלוקת כי ישנם פסקי דין שכך נקבע. אמירה זו היא לצורך עילת הפיצוי שעמדה בפניו להכרעה והוא גם אומר זאת מפורשות. הוא מדגיש כי בהעדר ראיות אינו יכול לקבוע ממצאים. כב' השופט אזולאי אינו קובע מעבר לכך קביעה שמאיינת את כל ההליכים ופסק הדין בכל הערכאות שעסקו בנקודה זו מהיבטים אחרים.

כב' סגן הנשיא אזולאי גם מתייחס לרע"פ 2592/09 התלוי ועומד בבית המשפט העליון על פסק דין בערעור פלילי שניתן בבית המשפט המחוזי באר שבע. הערעור היה על  פסק דין הערכאה הראשונה , בהליך פלילי שננקט נגד התובע לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 על אי קיום צו בית המשפט להרוס את הבניה . למועד מתן פסק דין זה הבקשה נדחתה ואושרר פעם נוספת כי שורה של ערכאות קבעו על סמך ראיות כי הבניה הייתה ללא היתר כדין, וניתן מועד לביצוע ההריסה [רע"פ 2592/09 יוסף וינר נ' עיריית באר שבע (טרם פורסם, 15/9/10)].

התובע גם מפנה לקביעה שיפוטית שהעבודות שבמחלוקת כבר נהרסו  ( מ"ח 884/10 פסק דין של כב' השופט אדמונד א. לוי מיום 2/8/10). פסק הדין של כב' השופט אדמונד לוי מפורט והעולה מפסק הדין הוא שהשאלה האם במועד הבניה היה לתובע היתר כדין נבחנה והוכרעה במספר ערכאות כולל בבית המשפט העליון ולא נהפכה. כב' השופט לוי אף מפנה לכך כי התובע עצמו הודה לא אחת כי בנה ללא היתר בניה כדין (מ"ח 884/10).

התובע גם הפנה לתוכן ביקור במקום שערך הנשיא רבי בשנת 1991 המתייחס לגג שנבנה מעל הגג הישן שחלקו חסר וצוין כי העבודות שהחלו טרם הסתיימו. לכך מתייחסת כב' השופטת חני סלוטקי בפסק הדין המקורי כי בעקבות הביקור נקטה הועדה המקומית לתכנון ולבניה הליך של צו הריסה שאושר ולא נהפך גם בערכאות הערעור . כאמור המחלוקת על פסק הדין הקובע כי התובע הפר את צו ההריסה, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה אף היא הוכרעה בבית המשפט העליון, בבחינת פסק דין חלוט.

כמו כן התובע הפנה לפרוטוקול מיום 24/3/10 של ועדת ערר מחוזית לתכנון ולבניה שעל פיו לנכס נשוא הדיון היה היתר משנת 1990. הבקשה  של התובע לצרף ראיה זו נדחתה ביום 10/10/10 ועל כן התובע לא יכול לסמוך עליה בסיכומים. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ( רע"א 26417-10-10 , כב' הנשיא יוסף אלון ).

לבסוף מפנה התובע לכך כי בתעודה של רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין מיום 31/12/10 צוין כי אין לנכס עבירות בניה או חריגות בניה. תעודה זו אינה מהווה ראיה למצב שהיה ערב הגשת בתביעה.

לסיכום -